פסק-דין חלקי בתיק ת"א 6165-05

מבוא ותמצית טענות הצדדים

1.      התובע, יליד 07/04/51 הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה מיום 17/06/05 (להלן:"התאונה")

2.      על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה שהה התובע במושב רמת צבי במסגרת עבודתו ונפגע עת שהנתבע מס' 1 שנהג ברכב מסוג פולקסווגן מסחרי (להלן: "הנתבע" ו"הרכב" בהתאמה) נסע לאחור ודרס אותו.

3.      לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה נפגע בגבו וברגלו השמאלית ונגרמו לו הוצאות רבות, נפגעה הכנסתו, נפגע כושר השתכרותו וכיוצא באלו נזקים.

4.      התביעה הוגשה כנגד הנתבע ומבטחת הרכב - הנתבעת מס' 2 (להלן ביחד: "הנתבעים").

5.      הנתבעים כפרו בחבותם כלפי התובע והכחישו את עצם קרות התאונה, נסיבות התרחשותה, נזקי התובע הנטענים והקשר הסיבתי בינם ובין התאונה.

6.      במהלך קדם המשפט שהתקיים בתיק זה ביום 25/09/06 בפני כבוד השופט צרפתי, העלתה מבטחת הרכב את הטענה, כי בסמוך לפגיעתו היה התובע בשלבי שימוש במשאית שבבעלותו (להלן: "המשאית") ומשכך האחריות לפצותו מוטלת על מבטחת המשאית. לאור טענה זו, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן על פי רשות שניתנה, באופן זה שהנתבעת מס' 3- מגדל חברה לביטוח בע"מ צורפה כנתבעת נוספת בהיותה מבטחת המשאית (להלן: "מבטחת המשאית" או "מגדל").

7.      במצורף לכתב תביעתו המתוקן, הגיש התובע תצהיר נסיבות התאונה בו טען, כי עובר לתאונה הגיע עם משאיתו למקום, פרק ממנה סחורה ונכנס אל המשאית בחזרה במטרה להמשיך בנסיעתו. ברם, משהבחין, כי החבלים שקשרו את הסחורה מוטלים על הרצפה ירד שוב מהמשאית והחל לקפל את החבלים. כשהיה על הרצפה פגע בו הנתבע עם רכבו עת נסע אחורנית כאמור. גרסה זו פורטה גם בכתב התביעה המתוקן שהגיש התובע.

8.      הנתבעים הגישו כתב הגנה מתוקן בו שבו על הכחשותיהם והוסיפו טענה חלופית לפיה, בנסיבות התאונה כמפורט בכתב התביעה המתוקן, החובה לפצות את התובע מוטלת על מבטחת המשאית ולא עליהם, מאחר ובעת התאונה היה התובע משתמש במשאית.

9.      גם מבטחת המשאית הגישה כתב הגנה וטענה להעדר יריבות בינה ובין התובע מאחר והאירוע אינו מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד, כלפיה. לטענתה, החבות מוטלת על מבטחת הרכב מאחר ובעת התאונה היה התובע הולך רגל שנפגע על ידי רכב הנתבע. פעולת התובע מחוץ למשאית, כך לטענת מבטחת המשאית, לא הייתה בבחינת תיקון דרך אלא פעולת לוואי להליך הפריקה שאינו במסגרת השימוש במשאית, ומשכך כלפי מבטחת המשאית אין האירוע בבחינת תאונת דרכים כמשמעותה בחוק.

10.  לחלופין, הכחישה מבטחת המשאית את עצם קרות התאונה, נזקיו הנטענים של התובע ואת הקשר הסיבתי בינם ובין התאונה הנטענת.

השאלה שבמחלוקת

11.  ביום 10/06/07 הגישו הצדדים הודעה מוסכמת לפיה, בהתאם להמלצת בית המשפט, הגיעו להסכמה דיונית, כי יסכמו טיעוניהם המשפטיים בעניין האחריות לתאונה בכתב, על בסיס התשתית העובדתית שהוצגה בתצהיר הנסיבות שהגיש התובע. הנתבעים הגישו סיכומיהם כאמור.

12.  בהתאם להסכמת הצדדים כמפורט, עניינה של החלטתי זו בשאלה על מי מוטלת האחריות לתאונה.

דיון ומסקנות

13.  בתצהירו פרט התובע את נסיבות התאונה כדלקמן:
 "...(3) אני מצהיר כי ביום 17.06.05 בשעות הבוקר, ובמהלך עבודתי נהגתי במשאית מס. רישוי 1112200 למושב רמת צבי לשם הובלת ברזל.
(4) אני מצהיר כי לאחר שהגעתי למקום ופרקתי את הסחורה, עליתי למשאית להמשך נסיעה, ואז הבחנתי בחבלים שבעזרתם קשרתי את הסחורה, מוטלים על הרצפה.
(5) אני ירדתי מהמשאית והתחלתי לקפל את החבלים שהיו על הרצפה ואז הנתבע מס. 1 - מר הלאל פודי, נסע ברכבו......... אחורנית, דרס אותי ואף עלה עליי".